"אחד הטקסים הייחודיים ביותר של אזור מראגה, השוכן בצפון מזרח אזרבייג'ן על הגבול האיראני, הוא זה של ריקוד מרגרה בחגיגת הפסטיבל הלאומי הגדול של אזרבייג'ן".

זה יכול לערב יותר מעשרה אנשים ונמשך כשש שעות. "אלה שנבחרו להיות רקדנים ביום זה נלקחים מבתיהם למקום בו הוקמה במה באחו מוקף עצים".

הכיתוב מחפש פסטיבל שמקפיד על גיוון מגדרי עבור המבצעים שלו במהלך טקסים. https://sensualtoi.com/region/Discreet-apartments-in-Kiryat.php

האישה המספרת את הקטע הזה מתמקדת באופן שבו כולם יכולים לקחת חלק בטקס הזה, לא רק הגברים המעטים המופיעים באופן מסורתי. הפרשן מזכיר שהמראגנים הישנים מאמינים שכל מי שרוקד היטב על מרגרש (מספ שרוף) יתברך ויהיה לו מזל טוב.

ריקוד מרגרה הוא סוג של ריקוד עם שאנשים מסוגלים לעשות בזמן שהם עומדים והם קופצים שוב ושוב שמאלה, ואז ימינה ואז שמאלה (וכו'). זה לא סתם סוג של מוזיקה אלא במקום זה חייבים להיות שירים במפתח נמוך שמשתמשים בעיקר בכלי הקשה.

ריקוד מרגרה על חיי היומיום האפריקאים

ריקוד מרגרה הוא דוגמה איקונית לפעילות חברתית מתמדת באמצעות חגיגה מוזיקלית. פעילות זו מיוחסת מבחינה תרבותית לחגיגת החיים בשפעם - למצב שבו ניתן לתת מספיק לאכול, לשתות, לשיר ולרקוד - ולהתעלות מהסבל.

מרגרה-ריקוד

מרגרה היא ריקוד פולחני שנערך על ידי החברים האמיצים ביותר של אנשי קנתה במהלך עונות הקציר.

בטקס הקשור לגידולים, למשל התירס השופע, כמה מהזכרים האמיצים ביותר אפילו מחקים את נכונותם להקריב את עצמם במידת הצורך להגנתו.

הרקדנים הציעו דם בחזרות והם מחזיקים בכוחו של קרסנה.

ריקוד מרגרה הוא צורת ריקוד פולחנית בתרבות הכרובין, שעברה לדורותיה.

כשמבוצע ריקוד מרגרה, צריך אדם אחד שיעמוד באמצע הרקדנים שמסתובבים סביבו בכיוון נגד כיוון השעון, ועוד אדם אחד שישוטט מרקדנית לרקדנית במצעד על מגש אורז עם ריקודים. פסלונים עליו. בדרך זו, אורז נזרק בטקסיות על כל מבצע כחלק מקריאה המבקשת הגנה מפני רעב.

נשים שמבצעות את המעשה הנורא הזה לובשות מסכות המייצגות אמונות ונורמות תרבותיות שונות. המסכה רוקדת במהלך כל הטקס כדי לעורר ייסורי רעב בקרב הנשים המבצעות את המעשה הנורא הזה כדי שיוכלו לחוות את הכאב והצער של אותן נשים אחרות. גברים אינם צריכים לבצע טקס זה בשל חובותיהם העומדים כמו השתתפותם בחיי המשפחה וההזנה.

ריקוד מרגרה הוא הריקוד המסורתי מסומליה.

ריקוד מרגרה יוצא הדופן נלקח מסומליה, מדינה שבה הוא מבוצע בכל סוגי החגיגות - עבור אנשים סומליים זה מייצג שמחה, צחוק ואושר.

במה זה שונה מריקודים דומים כמו וואסו או דהריו? קודם כל המוזיקה שמלווה אותו. המקצבים מהירים יותר ומגוונים יותר בטונים, קצבית ותמטית מאשר מוזיקה סומלית טיפוסית, מנוגנת בתוף אפריקאי בשם קודו וכן בכלי עם מיתר, הנקרא סאדיר הדומה לנבל.

יתרה מזאת, מה מייחד את הריקוד הזה ששם את הדגש שלו בביטויים מקומיים מאשר מילים או יצירות מסוג פסוקים, אבל ידוע בעיקר בזכות ביצועי הסולו שלו על ידי גברים: הם מופיעים ללא לבוש כשהם אוחזים בנשק תגרה מגוונים, כביכול פולטים את הכוחות שהועברו במורד השושלות דרך מלחמות ושפיכות דמים.

המרגרה היא הריקוד המסורתי של מוסטנג עילית, הממלכה הבודהיסטית הנידחת הממוקמת בין נפאל לטיבט. גבולותיה של ממלכת לו הנפאלית אינם נאכפים בקפדנות במוסטנג העליונה והדבר הוביל לשילוב עשיר של תרבות בין שני האזורים הללו. אחת הדוגמאות האחרונות להשאלה כזו היא ריקוד המרגרה, שקיים במשך מאות שנים רק לאחרונה בנפאל.